פסק-דין בתיק ב"ל 16063-09-12

1.         התובע פנה לנתבע וטען כי ביום 29/01/11, נפגע בגבו התחתון עקב ביצוע            עבודתו כסדרן סחורה בחנות, עת נדרש להרים שני ארגזים כבדים שמשקל כל   אחד 24 ק"ג וביחד הרים 48 ק"ג , ומיד נתפס גבו התחתון (להלן: " האירוע").

            בקשת התובע להכיר באירוע כתאונת עבודה ולשלם לו דמי פגיעה נדחתה          ע"י הנתבע, וזאת מהנימוק כי לא הוכחה התרחשותו של האירוע הנטען.

            מכאן התביעה שבפנינו.

2.         לאחר ששמענו את עדויות הצדדים, ועיינו במכלול המסמכים שבתיק, בניהם   מסמכים רפואיים, אנו קובעים כי לא עלה בידי התובע להרים את נטל      ההוכחה המוטל עליו, לשכנע בעצם התרחשותו של האירוע, וזאת מהנימוקים      העיקריים והמצטברים שדלקמן -

            א.        סעיף 79 לחוק הביטוח לאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן:          " החוק") קובע בין היתר כי " תאונת עבודה" הינה " תאונה שאירעה             תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו".        

                        בסעיף 83 לחוק נקבעה חזקת סיבתיות, לפיה -

"תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך; אולם תאונה שאינה תוצאה             של גורמים חיצוניים הנראים לעין, בין שאירעה לעובד ובין לעובד        עצמאי, אין רואים אותה כתאונת עבודה אם הוכח כי השפעת העבודה על אירוע התאונה הייתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים".          

יחד עם זאת, מקום בו טוען עובד לקיומה של תאונת עבודה, מוטל         עליו, בראש ובראשונה, להוכיח קיומו של האירוע התאונתי הנטען על        ידיו.

ב.         בענייננו, גרסתו של התובע ביחס לפרטי האירוע, לא נתמכה בכל ראיות או עדויות שהן.

לא זאת אף זאת, הן בטופס בל/250 והן בטופס התביעה של התובע, נרשם כי האירוע היה ביום 29/01/11, שהיה יום שבת בו מקום העבודה שלו סגור.

התובע אמנם טען כי מקור הטעות הוא ברישום שגוי של המעביד בטופס בל 250 ושם החלה שרשרת הטעויות, אולם המקור לטעות המעביד ומיהות ממלא המסמך לא הוכחו בפנינו.

זאת ועוד - התובע טען כי כאשר התרחש האירוע הנטען דיווח על כאב הגב ממנו סבל מיד עם התרחשותו לממונה עליו בעבודה - גינאדי.

                        אלא שגינאדי האמור מסר הודעה לחוקר המל"ל והעיד בפנינו שהתובע                         לא אמר לו מאומה, ובאחד הימים פשוט לא הופיע לעבודה והיה צורך                      להתקשר אליו ולבדוק מדוע, ואז מסר שהוא סובל מכאב גב.

בחקירה שנערכה במקום העבודה - נתמכה טענתו של מר גינאדי בעדותה של פקידה במקום, שהיא זו שהתקשרה לתובע ושוחחה עמו וביררה מדוע לא הגיע לעבודה.

            ג.         התובע גם טען שהרים שני ארגזים שמשקל כל אחד 24 ק"ג, בעוד שמר              גינאדי העיד שאין ארגזים במשקל כזה.

ד.         מעיון בכרטיסו הרפואי של התובע עולה כי ביום 30/01/11 פנה התובע לקבל טיפול רפואי ולא הזכיר כל אירוע בעבודה, וכך גם ביום 15/02/11, ורק ביום 23/02/11 עלתה לראשונה הטענה לפיה נחבל במקום העבודה.

הלכה פסוקה היא, כי יש לייחס משקל לדיווחים שנמסרו ע"י המבוטח בבואו לקבל טיפול רפואי בסמוך לפגיעתו, ולרישומים הנכללים באנמנזה שנגבתה ממנו.

ואמנם, על פי הלכה זו הרישומים הרפואיים אינם חזות הכל, ויוכל בית הדין להעדיף את העולה מעדותו של המבוטח המובאת בפניו, מקום בו העדות מהימנה בעיניו באופן מיוחד.

לצערנו בענייננו, לא היה בהתרשמותם של חברי המותב מעדות התובע  בהינתן ההערות שהערנו לעיל, כדי להביאנו להעדיף את דבריו, שכאמור לא קיבלו תימוכין בכל עדות או ראיה חיצונית (אלא להפך), על פני העולה לכאורה מהרישומים הרפואיים.